שאלות לד"ר רונית מוסברג
מנהלת המרכז לטרשת נפוצה, מרכז רפואי רבין (בלינסון), פ"ת

אני מקבלת כבר 6 וחצי שנים קופקסון. האם מומלץ להמשיך בטיפול ? האם התרופה עדיין אפקטיבית לאחר כ"כ הרבה שנות טיפול?

באם תחת טיפול בקופקסון אין התקפים של המחלה, או שיש התקפים מעטים בלבד, מומלץ על המשך הטיפול. מחקרים הראו כי תרופת הקופקסון אינה מאבדת מיעילותה גם אחרי שנות שימוש ארוכות.

התחלתי לסבול מדיכאון מזה כמה חודשים. האם יש קשר לטיפול התרופתי שאני מקבל, ומה אפשר לעשות?

דיכאון הינו סימפטום השכיח יותר בחולי הטרשת הנפוצה בהשוואה לבריאים באותו גיל. הטיפול בתרופות ממשפחת האינטרפרון עלול לגרום דיכאון או להחמיר דיכאון קיים. הטיפול בקופקסון אינו משפיע על מצב הרוח. במידה ופיתחת דיכאון תחת טיפול באינטרפרון, ניתן להמשיך בטיפול ולהוסיף טיפול נוגד דיכאון, זאת בתנאי שהרושם הקליני הוא שהאינטרפרון מועיל לך ובהנחה שהטיפול נוגד הדיכאון המוסף לטיפוליך מיטיב עם הדיכאון. במידה והדיכאון קשה ואינו נשלט ע"י תרופות נוגדות דיכאון, יש לשקול החלפת הטיפול באינטרפרון.

כיצד לטפל בנוירולוגיה של הטריגמינוס? ברצוני לציין שאני מטופל כבר שנים בתרופות נגד כאבים כולל נרקוטיקה ועדיין סובל מכאבי תופת.

אכן, נוירולוגיה טריגמינלית היא אחד הסימפטומים המטרידים ביותר ופוגמים באיכות החיים במחלה. הטיפול המקובל, שיעילותו גבוהה, הוא טיפול בתרופות נוגדות אפילפסיה ובראשן טגרטול, אך גם תרופות נוגדות פרכוסים נוספות, כגון למיקטל או גבאפנטין. במידה וטיפול תרופתי אינו עוזר, ניתן להיעזר בטיפול במרפאת כאב בו הורסים את העצב הגורם להתקפי הכאב.

בתקופה האחרונה מדברים על תרופות חדשות לטרשת בכדורים. האם תרופות אלו פחות מסוכנות מתרופות בזריקה, והאם יש להם פחות תופעות לוואי?

ישנן מספר תרופות בכדורים הנמצאות בניסוי קליני. מטרת הטיפול בכדורים הוא להקל את נטילת הטיפול, כמובן מבלי להפחית, ואולי אף לשפר את יעילות הטיפול. תרופה שצפוי כי תאושר לשימוש במהלך השנה הקרובה היא קלדריבין. תרופה זו ניתנת לחולי לוקמיה ולאחרונה הסתיים ניסוי שהדגים את יעילותה בחולי הטרשת הנפוצה. הבעיה העיקרית בטיפול זה - הוא מעלה נטייה לממאירויות. לאור זאת, לא נראה כי יהפך לטיפול הבחירה בחולי הטרשת.

לפני כחודש עשיתי MRI לאחר שהיו בעיות ראיה ועקצוצים בחלק ימין של הגוף. בעקבות הMRI- הנוירולוג אמר לי שאני סובל מטרשת נפוצה ומה שיש לי זה התקף של המחלה. האם עלי להתחיל לקבל זריקות מיד או לחכות ולראות אם יהיו לי התקפים נוספים.

התוויה למתן טיפול בארץ היא שני התקפים תוך פרק זמן של שנתיים. ישנם חילוקי דעות בקרב הנוירולוגים האם להתחיל טיפול בזריקות כבר לאחר התקף בודד של המחלה . כמובן שישנם גם אינטרסים כלכליים של חברות התרופות שמעוניינות לקדם התחלת טיפול מוקדמת. לדעתי, וזו דעתי הפרטית, ניתן להמתין ולהתרשם מהי פעילות המחלה , הן קלינית והן על סמך בדיקת הדמיה לביקורת שתתבצע בעוד מספר חודשים, ועל פי ההתרשמות, להחליט האם להתחיל טיפול או שניתן להמתין.

האם אפשר לקבל בטאפרון בזמן שמקבלים סטרואידים בהתקף?

בזמן טיפול בסטרואידים, ניתן לקבל את זריקות הבטאפרון. דווקא בעת טיפול בסטרואידים, תופעות הלוואי של האינטרפרונים פחותות מהרגיל.

אני חולה בטרשת נפוצה ומקבל בטאפרון כמעט 10 שנים. בביקור האחרון שלי קבלתי הפניה ל MRI והרופא אמר שאולי כדאי לי להחליף לתרופה טיסברי. שמעתי שבתרופה זו יש סיכונים. מהם הסיכונים והאם הם גדולים יותר מהסיכונים בבטאפרון?

עיקר הסיכון בטיפול בטיסברי הוא שהיא תרופה חדשה , יחסית, ולכן אין מידע על בטיחותה לאורך זמן. ממה שידוע כעת, הסכנה העיקרית בקבלת הטיפול הניתן בעירוי אחת לארבעה שבועות הוא התפתחות דלקת מוח קשה הנגרמת ע"י וירוס התוקף גם אנשים הסובלים מדיכוי של מערכת החיסון. לאור סיכון של תחלואה במחלה זו, הטיפול בטיסברי הוא טיפול הניתן רק לחולים הסובלים מטרשת נפוצה התקפית- הפוגתית וסובלים מהתקפים חוזרים של מחלתם למרות שהם מטופלים בתרופות המקובלות. הטיפול בבטאפרון מוכר כבר למעלה מ-15 שנים, ותופעות הלוואי של הטיפול מוכרות- יש לעקוב אחר ספירת הדם, תפקודי הכבד ותפקודי בלוטת התריס , יכולה להיות החמרה או הופעת דיכאון , ישנן תופעות לוואי דמויות שפעת, לאחר ההזרקה, ויכולות להיות תופעות לוואי מקומיות במקום ההזרקה.

בבית החולים שלחו אותי לעשות בדיקת נוגדנים. מה הבדיקה הזו ? האם היא מדויקת? למה לא עושים אותה לכולם? למה יש צורך לשלם על הבדיקה?

לא ברור לאיזו בדיקה אתה מתכוון. אם אתה מתכוון לנוגדנים לתרופה שאתה מקבל, זה לרוב שירות הניתן ע"י החברה המשווקת את התרופה. ידוע לי כי בבית חולים מסוים נעשית בדיקה בניסיון להתאים תרופה . בדיקה זו היא ניסויית ולכן אינך צריך לשלם עליה.

אני בן 35 בד"כ בריא, פרט להתקף אחד לפי 7 חודשים שבגללו אבחנו אצלי טרשת נפוצה. הטיפול שאני מקבל הוא בטאפרון בזריקה כל יומיים. מדוע לחולה כמוני שרק גילו אצלו את המחלה לא מזמן, הרופאים לא מציעים טיפול שהוא פעם בחודש במקום טיפול של מספר פעמים בשבוע?

הטיפול באינטרפרון ניתן אחת לשבוע - אבונקס, 3 פעמים בשבוע - רביף או פעם ביומיים - בטאפרון. אין טיפול חד חודשי באינטרפרון. הטיפול בטיסברי ניתן פעם בחודש, אך בגלל תופעות לוואי של הטיפול, הוא ניתן רק לחולים שמחלתם ממשיכה להיות פעילה למרות טיפול בתרופות המקובלות.

בבית חולים שבו אני מטופל לא מסכימים לתת לי טיסברי. מדוע בחלק מבתי החולים נותנים את התרופה הזו ובחלק לא.

תרופת הטיסברי מעוררת עניין רב, הן בגלל יעילותה, הגבוהה מזו של האינטרפרונים והקופקסון, הן בגלל נוחות השימוש בה – עירוי לשעה פעם בחודש, אך מנגד סכנה לדלקת מוח קשה. כל רופא רשאי להחליט האם הוא מוכן לתת את התרופה לחלק מחוליו המתאימים לטיפול.

בתקופה האחרונה מדברים על תרופות חדשות לטרשת בכדורים. האם תרופות אלו פחות מסוכנות מתרופות בזריקה, והאם יש להם פחות תופעות לוואי?

ישנן מספר תרופות בכדורים הנמצאות בניסוי קליני. מטרת הטיפול בכדורים הוא להקל את נטילת הטיפול, כמובן מבלי להפחית, ואולי אף לשפר את יעילות הטיפול. תרופה שצפוי כי תאושר לשימוש במהלך השנה הקרובה היא קלדריבין. תרופה זו ניתנת לחולי לוקמיה ולאחרונה הסתיים ניסוי שהדגים את יעילותה בחולי הטרשת הנפוצה. הבעיה העיקרית בטיפול זה - הוא מעלה נטייה לממאירויות. לאור זאת, לא נראה כי יהפך לטיפול הבחירה בחולי הטרשת.

לפני כחודש עשיתי MRI לאחר שהיו בעיות ראיה ועקצוצים בחלק ימין של הגוף. בעקבות הMRI הנוירולוג אמר לי שאני סובל מטרשת נפוצה ומה שיש לי זה התקף של המחלה. האם עלי להתחיל לקבל זריקות מיד או לחכות ולראות אם יהיו לי התקפים נוספים?

התוויה למתן טיפול בארץ היא שני התקפים תוך פרק זמן של שנתיים. ישנם חילוקי דעות בקרב הנוירולוגים האם להתחיל טיפול בזריקות כבר לאחר התקף בודד של המחלה . כמובן שישנם גם אינטרסים כלכליים של חברות התרופות שמעוניינות לקדם התחלת טיפול מוקדמת. לדעתי, וזו דעתי הפרטית, ניתן להמתין ולהתרשם מהי פעילות המחלה , הן קלינית והן על סמך בדיקת הדמיה לביקורת שתתבצע בעוד מספר חודשים, ועל פי ההתרשמות, להחליט האם להתחיל טיפול או שניתן להמתין.

האם אפשר לקבל בטאפרון בזמן שמקבלים סטרואידים בהתקף?

בזמן טיפול בסטרואידים, ניתן לקבל את זריקות הבטאפרון. דווקא בעת טיפול בסטרואידים, תופעות הלוואי של האינטרפרונים פחותות מהרגיל.

אני חולה בטרשת נפוצה ומקבל בטאפרון כמעט 10 שנים. בביקור האחרון שלי קבלתי הפניה ל- MRI והרופא אמר שאולי כדאי לי להחליף לתרופה טיסברי. שמעתי שבתרופה זו יש סיכונים. מהם הסיכונים והאם הם גדולים יותר מהסיכונים בבטאפרון?

עיקר הסיכון בטיפול בטיסברי הוא שהיא תרופה חדשה , יחסית, ולכן אין מידע על בטיחותה לאורך זמן. ממה שידוע כעת, הסכנה העיקרית בקבלת הטיפול הניתן בעירוי אחת לארבעה שבועות הוא התפתחות דלקת מוח קשה הנגרמת ע"י וירוס התוקף גם אנשים הסובלים מדיכוי של מערכת החיסון. לאור סיכון של תחלואה במחלה זו, הטיפול בטיסברי הוא טיפול הניתן רק לחולים הסובלים מטרשת נפוצה התקפית- הפוגתית וסובלים מהתקפים חוזרים של מחלתם למרות שהם מטופלים בתרופות המקובלות. הטיפול בבטאפרון מוכר כבר למעלה מ-15 שנים, ותופעות הלוואי של הטיפול מוכרות- יש לעקוב אחר ספירת הדם, תפקודי הכבד ותפקודי בלוטת התריס , יכולה להיות החמרה או הופעת דיכאון , ישנן תופעות לוואי דמויות שפעת, לאחר ההזרקה, ויכולות להיות תופעות לוואי מקומיות במקום ההזרקה.

בבית החולים שלחו אותי לעשות בדיקת נוגדנים. מה הבדיקה הזו ? האם היא מדויקת? למה לא עושים אותה לכולם? למה יש צורך לשלם על הבדיקה?

לא ברור לאיזו בדיקה אתה מתכוון. אם אתה מתכוון לנוגדנים לתרופה שאתה מקבל, זה לרוב שירות הניתן ע"י החברה המשווקת את התרופה. ידוע לי כי בבית חולים מסוים נעשית בדיקה בניסיון להתאים תרופה . בדיקה זו היא ניסויית ולכן אינך צריך לשלם עליה.

אני בן 35 בד"כ בריא, פרט להתקף אחד לפי 7 חודשים שבגללו אבחנו אצלי טרשת נפוצה. הטיפול שאני מקבל הוא בטאפרון, בזריקה כל יומיים. מדוע לחולה כמוני שרק גילו אצלו את המחלה לא מזמן, הרופאים לא מציעים טיפול שהוא פעם בחודש במקום טיפול של מספר פעמים בשבוע?

הטיפול באינטרפרון ניתן אחת לשבוע - אבונקס, 3 פעמים בשבוע - רביף או פעם ביומיים - בטאפרון. אין טיפול חד חודשי באינטרפרון. הטיפול בטיסברי ניתן פעם בחודש, אך בגלל תופעות לוואי של הטיפול, הוא ניתן רק לחולים שמחלתם ממשיכה להיות פעילה למרות טיפול בתרופות המקובלות.

בבית חולים שבו אני מטופל לא מסכימים לתת לי טיסברי. מדוע בחלק מבתי החולים נותנים את התרופה הזו ובחלק לא.

תרופת הטיסברי מעוררת עניין רב, הן בגלל יעילותה, הגבוהה מזו של האינטרפרונים והקופקסון, הן בגלל נוחות השימוש בה – עירוי לשעה פעם בחודש, אך מנגד סכנה לדלקת מוח קשה. כל רופא רשאי להחליט האם הוא מוכן לתת את התרופה לחלק מחוליו המתאימים לטיפול.

בני בן 54, גרוש, שלושה ילדים, עו''ד במקצועו, עצמאי בעל משרד לעו''ד לשעבר. קטוע רגל שמאלית משנת 1985 כתוצאה מתאונת דרכים. בשנת 1980 חלה בטרשת נפוצה, מטופל בזריקות בטאפרון, שלוש זריקות בשבוע. מטופל ע''י ד''ר דוד בתל-השומר. הפגיעה במוח, נוטה לשכוח דברים שנאמרו לפני דקות, אך זוכר דברים שהיו בעבר. נעזר בעובד זר במשך 24 שעות ביממה. בשנה אחרונה מסרב לצאת מהבית ונוטה לשכב כל הזמן במיטה. הפסיק להתעניין במחשב או לנגן בפסנתר, בקושי קורא עיתון בוקר. מטופל על ידי פרופ' ברק מתל השומר בכדורים יפאקס 300 מ''ג ביום, להרגעה, מקבל ממורית העוזר קצת לזיכרון. האם יש אפשרות לעשות עוד משהו כדי שיוכל לתפקד טוב יותר?

את מתארת את בנך הסובל לפחות משלוש הפרעות עיקריות חולשה מוטורית, שהיא כנראה שילוב של מחלת הטרשת ומצבו לאחר התאונה, ירידה קוגניטיבית ודיכאון. עפ"י תיאורך הקצר, נראה כי אפשר יהיה לשפר את אלמנט הדיכאון. באם הוא נוטל את הטיפול בויאפקס מעבר למספר חודשים, ואין לטיפול השפעה מיטיבה על הדיכאון, כדאי להיוועץ בפסיכיאטר המטפל ולהתאים לו טיפול אחר. בנוסף, הייתי ממליצה לבנך להצטרף לאחת מקבוצות התמיכה של האגודה שבה אנשים במצב דומה למצבו. קבוצה כזו היא מקור תמיכה עצום לכל חולה , והקשרים שנרקמים בקבוצה מאפשרים קשר ותמיכה בין חברי הקבוצה גם בין המפגשים.

הציעו לי טיפול בהדסה בטיסברי, אבל כשהלכתי לדעה שנייה בתל השומר אמרו לי שזה טיפול שיכול לסכן חיים!! אני מבין שהיו בערך 20 מקרים של דלקות רציניות במח. למה אין החלטה אחת בנושא? מאוד מפחיד אותי לחשוב שיש שיקולים שונים לרופאים שונים.

רופאים הם בני אדם, וככאלה , יש להם דעות שונות לגבי טיפולים שונים. עבור רופא מסוים, אף מקרה של דלקת מוח אינו מקובל בחולי טרשת, ועבור אחר, לאחר שיחה והסבר לחולה טרשת קשה, שמחלתו פעילה ביותר למרות טיפול, מתקבלת החלטה משותפת כי היעילות האפשרית של הטיפול מצדיקה אולי את תופעות הלוואי האפשריות. בכל מקרה , החולה צריך להיות שותף מלא להחלטה, תהא אשר תהא.

האם ידוע על מחקרים מדעיים שנעשו בנושא פעילות גופנית-ספורטיבית והשפעתה על מהלך התפתחות המחלה אצל חולה בטרשת נפוצה? האם זה מאט את התפתחות המחלה, או מקצר את משך ההתקפים? ואם כן, אשמח לקרוא את המסקנות.

לא ידוע לי על מחקרים מבוקרים שהראו כי חולי טרשת העוסקים בספורט נהנים ממהלך מחלה שפיר יותר, אך אוכל לומר כי פעילות גופנית קבועה תורמת לשמירת טווח התנועה של השרירים והמפרקים, וכך יכולה למנוע כאבים והתפתחות נוקשות או קיבעון של מפרקים גם בחולים הסובלים מחולשה בגפיים. טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק לאחר התקף עשויים לזרז את החזרה לפעילות תרגול השרירים הטבעתיים ושרירי רצפת האגן משפרת את השליטה על הסוגרים. בעת פעילות גופנית משתחררים אנדורפינים וחומרים נוגדי כאב טבעיים. פעילות גופנית ידועה כמשפרת את מצב הרוח ואף הודגם כי העוסקים בפעילות גופנית, ולאו דווקא ספציפית חולי טרשת, לוקים פחות בירידה קוגניטיבית.

יש לי התקף תחושתי קשה ביותר מינואר 2009, כאבים חזקים, הרגשה של בעיה. ניסיתי 4 כדורים. ליריקה האחרון שבהם. האם זה ילווה אותי כל החיים? יש לך רעיון כיצד להתמודד עם ההתקף?

משכו הממוצע של התקף הוא כחודש. הפרעות תחושה הוא אחד מביטויי המחלה השכיחים ויכול ללוות את החולים, לטרוד אותם ולהפריע בתפקוד גם שלא בהתקפים. הפרעות התחושה במחלה יכולות לחלוף ולהישנות. אחת התרופות היעילות בטיפול בהפרעות תחושה הוא ליריקה . כדאי לבדוק קבלת מינון טוב של התרופה . באם עולים בהדרגה במינון ואין תופעות לוואי , אפשר להגיע גם למינון יומי של 600 מ"ג . תרופה אחרת שעשויה להועיל בהפחתת הפרעות התחושה היא סימבלטה , אחד מיתרונותיה , פרט ליעילותה בהקלת הפרעות התחושה הוא היותה נוגדת דיכאון, סימפטום שאף הוא שכיח בקרב החולים. תרופות נוספות שניתן לנסות הן תרופות ממשפחת התרופות נוגדות האפילפסיה , כגון טגרטול או למיקטל. דווקא בסימפטום זה של הפרעות תחושה , בהחלט ישנו מספר רב למדי של טיפולים שניתן לנסות. היום, לשמחתנו, ישנו מגוון רחב של תרופות להקלת הפרעות תחושה או כאבים. אחת מהתרופות היא ליריקה, שנחשבת יעילה בכאבים נוירופטיים על רקע מחלת הטרשת הנפוצה. יש לקחת בחשבון, כי לעיתים יש צורך לעלות בהדרגה ובאיטיות במינון, אף למינונים של 600 מג ביממה . תרופות נוספות הן , למשל, סימבלטה , תרופה נוגדת דיכאון עם השפעה מיטיבה על כאבים. גם התרופות נוגדות האפילפסיה יעילות בהקלת כאב והפרעות תחושה, גם אותן צריך לתת במינונים מתאימים, כמובן בהנחה שאין תופעות לוואי, ישנו סיכוי טוב להקל את תלונותיך, צריך אורך רוח , סבלנות.

פורסם בגלובס אתמול שה-FDA לא מאשרים את הכדורים קלדריבין. איך מפתחים תרופה כזו אם היא מסוכנת???

תרופת הקלדריבין לא פותחה במיוחד עבור חולי הטרשת הנפוצה . התרופה מאושרת לשימוש לחולי לוקמיה , ובשל יעילותה במחלה זו, החליטו לנסות אותה גם בחולי הטרשת. בעוד שבחולים עם מחלות ממאירות, תופעות לוואי קשות הן מקובלות, אין הדבר כך בחולי הטרשת הנפוצה .התברר כי בקבוצת חולי הטרשת המטופלים בכדורי הקלדריבין הייתה עלייה בשכיחות מקרי הסרטן בהשוואה לחולי הטרשת שקבלו כדורים שלא הכילו חומר פעיל והיו קבוצת הביקורת בניסוי.

אני בחורה בת 20, חליתי לפני כשנה, בזמן הצבא. אני מטופלת ברביף 44 מזה שנה, ובמרץ עברתי לרביף החדש. לצערי, אני סובלת מתופעות של חום גוף, המלווה בכאב ראש. לדעתי זה בגלל הרביף. כשאני מורידה ל-80% במינון, יש הקלה בתסמינים. אני מאוד רוצה להישאר מטופלת ברביף במינון של 80%. מה ההשלכות של זה על בריאותי? האם עלי לחזור ל-100% בכל מחיר? עם 100% אני זקוקה לנורופן ואקמול ביומיים שלאחר הזריקה ובזמן הזריקה, בגלל כאבי הראש. בנוסף, מאז ההתקף האחרון, לפני כשנה, בעצב הראייה, אני סובלת מלחץ בתוך העיניים שמורגש בזמן הסיבוב של העיניים – למעלה, למטה, ולצדדים. האם יש משהו לעשות נגד זה? זה מחריף עם מינון של 100%. עם 80% אני לא לוקחת אפילו אקמול כמעט.

ישנם חולי טרשת שממשיכים לקבל טיפול ברביף במינון 22 מיקרוגרם. אלו חולים שהחלו טיפול עוד טרם היה המינון של 44 מיקרוגרם, ותחת הטיפול של 22 מיקרוגרם, יש הפחתה בהתקפים. קבוצת חולים אחרת שמקבלת טיפול במינון של 22 מיקרוגרם היא קבוצת החולים שאינם מסתדרים עם המינון הגבוה יותר עקב תופעות לוואי. לדעתי, אין טעם לקחת טיפול שתופעות הלוואי שלו פוגעות בצורה ניכרת באיכות חיי המטופל. לכן, למרות שמינון של 44 מיקרוגרם הוא כנראה מעט יותר יעיל מהמינון של 22 מיקרוגרם, הייתי ממליצה לך לקחת רק 80% מהמינון, מינון שנסבל על ידך היטב. יש לציין כי ייתכן שישנם חולים שמגיבים כבר למינון הנמוך יותר ואינם נזקקים למינון הגבוה , אך איננו יודעים לזהות את החולים. לגבי תחושת הלחץ בעיניים, גשי להיבדק ע"י רופא נוירואופתלמולוג, כולל בדיקת לחץ תוך עייני.

הובחנתי לפני 3 חודשים בטרשת בבי"ח מאיר אמרו לי שאני בשלב מוקדם וצריך לחזור על MRI כל כמה חודשים כדי לראות את ההתפתחות. הייתי גם בבי"ח כרמל ושם שמעתי שכדאי להתחיל בטיפול מוקדם בגלל שאז התוצאות יותר טובות לטווח הארוך. האם אפשר לקבל מידע על הצלחת הטיפול ?

טיפול בתרופות המקובלות- אחת משלוש התרופות ממשפחת האינטרפרון או קופקסון מפחיתות את תדירות ההתקפים של המחלה בכ-30 אחוזים. הן נבדלות זו מזו בתדירות המתן ובתופעות הלוואי, אך יעילותן דומה , אם כי מקובל כי מינון גבוה יותר של אינטרפרון הוא כנראה בעל עדיפות מסוימת על המינון הנמוך יותר. בחולה הבודד המקבל טיפול, קשה מאד לדעת האם הטיפול מועיל או שהעדר התקפים או מיעוט התקפים נובע מההיסטוריה הטבעית של המחלה. אין תמימות דעים בין הרופאים האם להתחיל טיפול כבר לאחר התקף בודד של המחלה.

האם ישנו טיפול להאטת תגובות וחוסר יכולת להתרכז? הקופה סירבה לתת ממוריט, כי זו תרופה לאלצהיימר.

פורסם מחקר קטן בו נעשה מעקב קצר אחר חולי טרשת נפוצה עם פגיעה קוגניטיבית שטופלו בממוריט, תרופה המקובלת לטיפול בירידה קוגניטיבית על רקע מחלת אלצהיימר. המחקר הראה יעילות מסוימת, אך הטיפול בממוריט אינו מצוי בסל לחולי הטרשת.

ממספר מצומצם של חולי טרשת עם פגיעה קוגניטיבית שנמצאים במעקבי ורכשו את התרופה על חשבונם, לא התרשמתי מיעילות הטיפול.

ניתן לשפר את הריכוז על ידי טיפול קוגניטיבי הניתן ע"י נוירופסיכולוג. לצערי, ככל הידוע לי, גם טיפול קוגניטיבי אינו נמצא בסל התרופות והשירותים.

אני מזריק בטאפרון. מה השפעה של אימורן על קליטת התרופה ?

שילוב זה של אינטרפרון ואימורן אינו רווח . תחת טיפול באימורן, יש לעקוב אחר תפקודי הכבד, קל וחומר אם נוטלים במקביל גם זריקות אינטרפרון, וכן לעקוב אחר ספירת הדם (ספירת תאי הדם הלבנים).

אילו אמצעים יכולים לסייע להיות עירני? איזה אוכל מומלץ לאכול ?

דרך יעילה לשמור על עירנות היא שמירה על סדר יום שיכלול פעילות, הן פעילות גופנית והן פעילות חברתית. ניתן להעזר בתרופות להקלת עייפות, ראה תשובתי לעיל . מומלץ שלא לאכול ארוחות כבדות, אלא לאכול מספר ארוחות קטנות יותר במשך היום. ניתן לנסות להעזר בתוספי תזונה, למשל גינסנג סיבירי.

[ עמוד הבית | שאלות ותשובות ]